פדיון שבויים

פְּנִינֵי וְאַבְנֵי דֶרֶךְ

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר - פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם

א. ה' יתברך שמח ומתפאר מאד בכל יהודי, ועל כל אחד ואחד מישראל מכריז הוא לאמר "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג). ואפלו הפחות שבישראל טוב ויקר הוא לפניו מכל מלאכי השרתת,(א) כי גלוי לפניו יתברך שפנימיות לבו באמת טהורה ויפה היא מאד.(ב) וזה יתגלה לעתיד לבוא, שיראו כלם איך הבורא יתברך, אבינו מלכנו, ישתבח בנו לדור דורים, ויתפאר בנו לנצח נצחים.

ב. עלינו ללכת בדרכי ה' יתברך,(ג) שרואה בכל יהודי רק טוב לאין ערך, מבלי שום פגם, ומבלי שום מעשה רע ודבר שאינו טוב.(ד) וכמו שכתוב "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במדבר כג, יט), ולכן תמיד יהדי יכול לצאת זכאי במשפט של מעלה - אם יצא דינו מלפני ה' יתברך ולא מלפני בית דין של מעלה וכמו שהתפלל דוד "מלפניך משפטי יצא" (שמואל א׳ טז, יב)

ג. בעת הגאלה נראה את האור הבוקע מכל יהודי - שהוא אור שאין כדגמתו, ויתמלא לבו של כל יהודי במים טהורים, ויוכל להשיג דעת ה'. וגלוי טהר הלב הזה נעשה על ידי הדמעות של הגלות, ושפיכת הלב כמים לפני ה' בתפלה, (ה) ואז יתקים "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", (ו) (ישעיה יא, ט), כפני הים שאין רואים על פניו את הגבהים והעמקים המסתתרים תחתיו, כן לא יהיה חלוק בין הנפשות שזה יהיה למעלה ורעהו למטה אלא כל ישראל יעלו למעלה.

ד. כאשר נזכה לקים בשלמות ''והדרת פני זקן'', (ז) ו''מפני שיבה תקום'' (ויקרא יט, לב), נזכה ליראת ה' טהורה ותבוא הגאלה, כמו שמסים הכתוב ''ויראת מא-להיך - אני ה'''. ובכלל זה ענין הכבוד הפנימי כלפי כל בר ישראל, כי אי אפשר לדעת כמה חכמה א-להית יש בכל אחד. ובעת שישתנה הדבר בדעתנו, ונתבונן ונבין שבאמת ה' יתברך משתבח ומפאר בכל יהודי, ולכך חובה עלינו לכבד מאד כל יהודי יפסקו כל המלחמות וכל הגליות.

ה. בעבור פדיון שבויים צריך לדון לכף זכות כל יהודי ולשבח ולפאר כל יהודי על שירגיש שמתקים בו ממש ''ישראל אשר בך אתפאר''. ובפרט אם ישבחו את היהודים שנמצאים בבית האסורים, וימצאו בכל אחד פאר ושבח, שהוא היה כך והיה כך, שעל ידי זה מכריזים בשמים בשבחו, בזה יבוא אותו יהודי ליציאה לחורין בפעל בנסים גמורים מעל הטבע.

כי רק כאשר אנו נוהגים בינינו בבזיון חלילה, שיך שיבו יהודים אצל הגוים. שהרי הפאר הראשון שהיה לה' יתברך בשלמות הוא יעקב אבינו, שנקבע בו שם ''ישראל'', והוא שקרא להר המוריה ''בית א-להים'', והעביר בשלמות לכל אחד מזרעו עד סוף הדורות את קדשת ישראל עד שיאמרו לנו האמות לעתיד ''בית יעקב לכו ונלכה באור ה''' (ישעיהו ב, ה). אבל המלחמה של שרו של עשו, הוא השטן, היא להחיך את האור של היהודי ושלא יאמין שהוא נזר כל הבריאה ומתפאר בו ה' יתברך מעל כל המלאכים, וכל כחו הוא כאשר יש אצלנו חלילה זלזול בערך והיקר של יהודי, אבל כאשר שרויים כל בית יעקב בעין שום שליטה בעם ישראל.

(א)

עיין בספר אמת ליעקב (עמ׳ קל) שכתב "בביאור עניין זה יש להקדים, כי נמצא למהרח"ו (ח"ג משערי קדושה) שהאריך והרחיב בעניין מעלת נשמות ישראל ובפרט הצדיקים והגדולים שבהם, ומכלל דבריו מבואר שנשמות ישראל נקראים לובש לאור ה' (המתלבש בספירות), ועליהם נאמר במאמר ה' "ישראל אשר בך אתפאר" - שאור ה' מתפאר בנשמות ישראל הקדושים, שפירושו: שאור ה' מתלבש כביכול בנשמות ישראל הקדושים, כי פאר פירושו לבוש."

(ב)

עיין בספר רזא דשבת בזו הלשון "נמצא ששרש נשמות ישראל גבוה מאוד נעלה מבחינת התפשטות חיצוניות מלכותו יתברך, משום שעלו במחשבה שהיא מושרשת בפנימיות אור אין סוף ברוך הוא עצמו".

(ג)

כמובא בש"ס (סוטה י"ד ע"א): "ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב 'אחרי ה' אלהים תלכו', - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא'! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא".

(ד)

כמובא בילקו"ם (תנינא י"ז): "דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה שכתוב (במדבר כ"ג): 'לא הביט און ביעקב' (עין ילקוט ובתד"א רבה פ"א), מכל שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה למצוא בו דוקא מה שאינו טוב, ולחפש למצא פגמים בעבודת חבירו".

(ה)

כמאמר הנביא (איכה ב', י"ט): "שפכי לבך כמים נוכח פני ה'".

(ו)

ופירש המלבי"ם: "יאמר במליצתו שהכרת ה' תתפשט כל כך עד שגם החיות הטורפות יכירו כי הגיע עת התיקון, הגם שאין כח השכל אצלם, ומדמה זה למים המכסים חפירת הים שאין מקום מעצור בפני המים שלא יכסו אותו, כן גם חומר הבע"ח הבלתי מוכן להשכלה לא יעצור בפני ידיעת ה' אשר תתפשט על כל בשר, והיא מילצה על שינוי טבע הבע"ח בדבר ה'" עכ"ל. ממילא מובן שאם הבעלי חיים ישתנו כך בוודאי שישראל קדושים יזו למעלות עצומות לאין שיעור כמאמר הרב למעלה.

(ז)

מובא בספר "תורת הקנה" (דף ס"ז): "אמר לו בני, שיבה זו צריך לקום מפני כבוד השיבה העליון הוא כתר עליון", עיין שם בפנים איך מסביר בעומק את מחלוקת ר"י הגלילי ואיסי בן יהודה על קיום מצווה זו (קדושין ל"ב, ל"ג)

*ספר דברי שלמה - ענייני השעה דף כג-כה